אלכסנדר רכטר

כשנה אחרי סוף מלחמת העולם השנייה נולדתי בוורשה. קראו לי אלכסנדר דיוניקביץ, ובקיצור אלוש. הייתי ילד כמו כל הילדים. שיחקתי בגן המשחקים עם ילדים אחרים, ובכריסטמס המתנתי למתנות מתחת לעץ האשוח. כשהייתי בן ארבע טיילתי בפרק מוקוטובסקי עם אירנקה, המטפלת שלי, ופנו אלי מספר אנשים שביקשו לצלם אותי. כשבוע לאחר מכן הופיעה תמונתי על השער של השבועון Moda i Zycie מתחת לכותרת: “למען שלום ילדינו אל נא נאפשר מלחמה נוספת!”.

כחצי שנה לאחר אותו יום הורי ארזו את כל החפצים בדירה שלנו ברחוב פולנה, ולקחו אותי לנסיעה ארוכה ברכבת ובאוניה. הגעתי לארץ שבה לא הבנתי את השפה שאותה דיברו כולם. ההורים סיפרו לי ששם משפחתי הוא באמת רכטר, שהיה לי אח גדול שנרצח, ושיעשו לי ניתוח בפיפי ויקצרו אותו. הבנתי שכבר אף פעם לא אהיה כמו כל הילדים.

מאז עבר הרבה זמן. גרתי בישראל, באנגליה, בארצות הברית ובגרמניה. ב-17 השנים האחרונות מצאתי את עצמי גר שוב בפולין. יש לי אישה פולניה נפלאה וחמישה ילדים, שלארבעה מהם יש דרכונים פולנים וישראלים ולאחת דרכון פולני בלבד. מוזר

למרות שלמדתי באוניברסיטת ייל בארצות הברית והייתי סגן אלוף בצבא הישראלי, בתוך תוכי אני מרגיש שאני אדם אירופאי. אני דובר פולנית, אנגלית, עברית וגרמנית, ואוהב מאוד לאכול חוודניק, חומוס, פירוגי וטחינה. האם אני יכול להיקרא פולני? רוב הפולנים שאני מכיר לא חושבים כך. או שאתה פולני, או שאתה יהודי. אדם יכול להיות דור עשירי בפולין, לשולט בפולנית כמו אדם מיצקביץ’, להיות אזרח למופת, ועדיין הוא יהיה ז’יד ולא פולאק.

העם הפולני והעם היהודי קשורים בעבותות היסטוריות, והשפיעו זה על זה באופן הדדי. שניהם נטועים עמוק בעברם, השתוקקו במשך שנים רבות לעצמאות, ושאפו להחזיר לעצמם חירות אשר אבדה ואיננה. שתי הארצות שלי מקוננות על אובדן: ההמנון הפולני מתחיל במילים “פולין עדיין לא אבדה”, וזה הישראלי – “עוד לא אבדה תקוותנו”. שתיהן מדגישות שמרנות ואמונה דתית, תכונות שאיני מעריך במיוחד. בישראל יש הרבה אנשים עם שורשים פולניים. בשנת 1949, פולין הייתה המדינה הראשונה בעולם שבה נפתחה שגרירות ישראל לאחר הקמתה של המדינה הצעירה.

העבר כואב לעתים, אבל הוא כבר עבר. הדור הצעיר בישראל ובפולין חי בעולם גלובלי שבו מדינות ודתות הם סממנים חיצוניים, לא חשובים במיוחד. מבחינתי כל האנשים דומים בפנימיותם. במטוסים בין ורשה לתל אביב אני רואה לעתים קרובות משפחות צעירות שבהן הילדים מדברים גם פולנית וגם עברית. הגורל קשר את חיי לפולין ולישראל, ואני מרכין את ראשי בהכנעה.

סרט