אנה לנגפוס (1920-1966) הייתה סםפרת צרפתית ממוצא פולני, כלת פרס גונקור לספרות בשנת 1962.

אנה רגינה שטרנפינקיל נולדה וגדלה בלובלין במשפחה יהודית. את סיפור הקצר הראשון שלה פירסמה כאשר היא עוד בבית הספר במגזין הנוער “פילומטה”.

כשהייתה אנה בת 18 התחתנה עם יעקב רייס, חבר מלובלין, ממשפחת סוחרים יהודיים. שנה לפני המלחמה הם נסעו יחד לבלגיה ללמוד הנדסה. כשחזרו הביתה לחופשה בקיץ 1939, המלחמה תפסה אותם.

בשנת 1942 הם הגיעו לוורשה. כקצינת קישור של צבא הבית אנה נעצרה ועונתה פעמים רבות. היא נשלחה לכלא הגסטפו בנובי דבור מזובייצקי, שם בעלה הוצא להורג . היא נשלחה לכלא בפלונסק ושם  שרדה עד סוף המלחמה.

לאחר השחרור חזרה אנה רייס ללובלין. היא החלה את לימודיה בסטודיו הדרמטי החדש, אך באמצע שנת 1946 החליטה לנסוע לצרפת. בשנת 1948 התחתנה עם אהרון לנגפוס, מכר מלובלין, ניצול השואה כמוה.

בפריז למדה גם בקורס משחק, כתבה ביקורות למגזין היהודי “L’Arche”. בשנת 1953, כתבה את המחזה הראשון שלה, “המצוערים”, אשר הועלה  לבמה שלוש שנים לאחר מכן.

הרומן הראשון שלה “גופרית ומלח” יצא לאור בשנת 1960, הספר היה במידה רבה אוטוביוגרפיה שלה בתקופת המלחמה. המבקרים הבחינו בספר והוענק לה פרס שוויצרי היוקרתי על שם צ’רלס וויון. בשנת 1962 קיבלה את פרס גונקור על הרומן השני שלה, “משא החול”.

אנה לנגפוס חיברה שלושה רומנים, עשר דרמות (מחזות ומחזות רדיו) וכמה סיפורים קצרים ונובלות.

היא נפטרה מהתקף לב בשנת 1966 בגיל ארבעים ושש.