יוזף הן 

יוזף הן (ועד שנת 1944 יוזף הנריק צוקר) הוא סופר, עיתונאי ותסריטאי. נולד ב-8 בנובמבר 1923 בוורשה במשפחה יהודית של בעלי מלאכה, בבית מגורים ברחוב נובוליפיה 53. את הכתבה הבכורה שלו פרסם בשנת 1932 ב”מאלי פשגלונד” (“Mały Przegląd” – “סקירה קטנה”) של יאנוש קורצ’אק.

אחרי פרוץ מלחמת העולם השניה הן נמלט מזרחה, בעוד שמשפחתו נשארה בוורשה. היה בן שש עשרה כאשר חצה את הגבול הירוק באופן עצמאי. הגיע לאזור לבוב, ושם התחיל לימודים בבית ספר אוקראיני לפדגוגיה. כאשר הצבא הגרמני התקרב לעיר, יחיד עם סטודנטים אחרים פונה עמוק לרוסיה. עבד בסלילת הכביש לבוב-קייב, ולאחר מכן עבר לסמרקנד שבאוזבקיסטן. ביוני 1941 הוא גויס לצבא האדום, ואחר כך לצבא העם הפולני. במהלך המלחמה הוא איבד את אביו, אחיו משה ואחותו מירקה.

לאחר המלחמה וחזרתו לפולין, יוזף חן היה עורך השבועון “החייל הפולני” (Żołnierz Polski), ואימץ גם את שם העט “חן”. הוא סיים את בית הספר לקצונה והשיג דרגת קפטן. השתחרר משירותו הצבאי בשנת 1952. הרומן הבכור שלו היה “קייב, טשקנט, ברלין. תולדות של הנווד”. הוא כתב כתבות, נובלות, סיפורים קצרים, פרוזה היסטורית ורומנים למבוגרים ובני נוער. הוא מעולם לא הצטרף למפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית (PZPR). במשך שנים רבות (עד 1982) היה פעיל באיגוד הסופרים הפולני. כעת הוא חבר אגודת הסופרים הפולנית.

בשנת 1957, אמו של הנן יחד עם אחותו סטלה, בעלה ובתה, עלו לישראל והתגוררו בקיבוץ בתל אביב.

הן כתב הרבה רומנים ואוספי סיפורים קצרים [בינהם “נס עם הלחם” (“Cud z Chlebem”), 1956; “אפריל” (“Kwiecień”), 1961; “אף אחד לא מטלפן” (“Nikt nie woła”), נכתב ב-1957, אשר יצא לאור ב-1990; “העין של דיין” (“Oko Dajana”), פורסם בצרפת בשנות 1969-1972 תחת שם העט קוראבּ; “מתאגרף ומוות” (“Bokser i śmierć”), 1975; “השותקות בינינו” (“Milczące między nami”), 1985; “עזיבתה של אפרודיטה” (“Odejście Afrodyty”), 1995; ” מחברות של פרופסור ת.” (“Bruliony profesora T.”), 2006; “שחקן פינג פונג” (“Pingpongista”), 2008]. הוא פרסם גם רונמים היסטוריים [“הפשע” (“Crimen”), 1975; “חלומות מלכותיים” (“Królewskie sny”), 1989]; ספרי זיכרונות [“נובוליפיה” (“Nowolipie”), 1991; “השנים היפים ביותר” (“Najpiękniejsze lata”), 1996]; ספרים ביוגרפיים [“אני משל דה מונטן” (“Ja, Michał z Montaigne”), 1978; “ליצן – אדם גדול” (“Błazen – wielki mąż”), על דמותו של תדאוש בוי-ז’לנסקי – הוכר על ידי ZAIKS כספר הטוב ביותר לשנת 1998; “ידידי המלך. סיפור על סטניסלאב אוגוסט” (“Mój przyjaciel król. Opowieść o Stanisławie Auguście”), 2003], וגם אוספי יומנים [“איני פחד מלילות חסרי שינה” (“Nie boję się bezsennych nocy”), 1987, 1992, 2001; “יומן למאה החדש” (“Dziennik na nowy wiek”) 2010; “חזרה ללילות חסרי שינה” (“Powrót do bezsennych nocy”) 2016; “אני, המפתה” (“Ja, deprawator”), 2018; כמו כן “ללא פחד. יומן מודרני” (“Bez strachu. Dziennik współczesny”), 2020].
יוזף חן הוא גם מחבר של תסריטים לסרטים, בין היתר “צלב הגבורה” (“Krzyż walecznych”) ו”חוק ואגרוף” (“Prawo i pięść”), כמו גם הסדרות “חייו של קמיל קורנט” (“Życie Kamila Kuranta”) ו”חלומות מלכותיים” (“Królewskie sny”).
מעוטר/זכה בצלב המפקד עם כוכב מסדר פולוניה רסטיטוטה (1998), מדלייה על “תרומה לסובלנות” (2002), מדליית הזהב “גלוריה ארטיס” על תרומתו לתרבות (2006), הפרס הספרותי על שם ולדיסלב ריימונט (2008) כנו כן הפרס הספרותי של עיר הבירה ורשה בקטגוריית “אמן מוורשה” על מפעל החיים (2009). חתן פרס מועדון PEN הפולני על שם יאן פרנדובסקי (2017). עבודותיו תורגמו לעשרים ואחת שפות. כיום הוא גר בוורשה.

https://www.youtube.com/watch?v=yvZPJVw7VvQ