יוסי למל

הוא נולד בשנת 1957 בירושלים. משפחתו הייתה חייה בפולין במשך 650 שנים. שני הוריו נולדו בבנדזין ושרדו את השואה. אמו הייתה כלואה במחנות עבודה רבים, ואביו שרד את אושוויץ. סיפורם משתקף בקריירה של יוסי כפעיל למען זכויות האדם ואיכות הסביבה.

יוסי הוא אחד המעצבים הגרפיים הישראליים המצטיינים ביותר, אמן פוסטרים מוערך ומוענק פרסים בכל רחבי העולם עבור עבודתו בנושאים חברתיים ופוליטיים. הפוסטרים שלו עוסקים בסוגיות עכשוויות ואוניברסליות שעומדות בפני האנושות – מלחמה, חוסר סובלנות והפרות זכויות האדם. עבודותיו עוסקות לעתים קרובות בנושא סכסוך הישראלי-פלסטיני. יצירותיו מלאות דרמה, תבונה/עוקץ ואירוניה, ולא פעם מתייחסות לנושאים שנויים במחלקת ונפיצים. הדימויים שבהם הוא משתמש הם מדהימים ולעיתים אף  מזעזעים. אבל מעל לכל, המסרים הם גלובליים, מובנים מעבר לגבולות תרבותיים. במהלך התכנון הוא תמיד מחפש כלים ורעיונות חדשים. “אני לוקח את “א” ו-“ג”, מערבב אותם כך שעולה מהם משמעות חדשה. משהו שמעולם לא היה קיים לפני כן”, הוא אומר – “כי פוסטר טוב צריך לתפעל ולהפתיע את הצופה; צריך לרגש את לבו ודעתו בדרכים בלתי צפויות.”

ליוסי למל רקע מקצועי רחב. במהלך הקריירה שלו היה מנהל הקריאייטיב של משרד פרסום, אוצר ומורה, ומרצה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים, בה הוא סיים את לימודיו. כיום הוא מרצה במכון הטכנולוגי חולון HIT בישראל. הארגונים איתם שיתף הפעולה כוללים את אמנסטי אינטרנשיונל, גרינפיס הים התיכון, ארגון זכויות האזרח בישראל וסוכנות הפליטים של האו”ם.

היו לו למעלה מ-20 תערוכות כרזות אישיות בברלין, המבורג, דנבר, ניו אורלינס, איסטנבול, קזאלה מונפרטו (איטליה), ורשה, שטוקהולם, טרנבה (סלובקיה), לה פאס, בוליביה וירושלים. הוא מוזמן לחבר המושבעים של תחרויות לפוסטרים דו-שנתיות ואחרות בכל רחבי העולם, והוא היה גם יו”ר חבר המושבעים בהתחרות הבינלאומית לפוסטרים, שאורגנה בשנת 2019 לציון 100 שנה לוועד האולימפי הפולני.

“הכרזות צריכות ליידע, ליצור מודעות, לעמת ולהפתיע את הצופה”, הוא אומר לנו בסוף של דבריו. לבסוף, הוא מציע לעמיתים צעירים שהם תמיד ישמרו על האותנטיות, התלהבות, סקרנות ורצון לערוך נסיונות.”

הישגיו כוללים למעלה מ-70 פרסים יוקרתיים, כמו הגרנד פרי בביאנלה לפוסטר הקוריאני הראשון, מדליית זהב בפרומַקס (Promax) קנדה, מדליית זהב בביאנלה במקסיקו, פרס דבורת הזהב (Golden Bee) במוסקבה, פרסי זהב וכסף בפוסטר גרפיס (Graphis) בניו יורק 2021, ועוד. עבודותיו נמצאות באוספים הקבועים של מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, מוזיאון דה פובליסיתה (Musée de la Publicité – מוזיאון לפירסום) שבפאלה דו לובר בפריז, מוזיאון לאמנות ועסק (Museum für Kunst und Gewerbe) בהמבורג,DKW , מוזיאון לאמנות בקוטבוס (Kunstmuseum Cottbus), המוזיאון הלאומי בפוזנן, ומוזיאון לעצוב (Museum für Gestaltung) ב-ציריך.

היו לו כמה תערוכות בפולין. בשנת 2008, במוזיאון הלאומי בפוזנן, הציג את הסדרה “ליבי”, בה שיחזר את חייה של אמו ושל אחיותיה לפני המלחמה. התערוכה סיפרה את סיפורה של משפחה יהודית חרדית בבנדזין, וזאת דרך סצנות בדירתה ובכיכר השוק, הרחובות והטירה בעיר מגוריהם. זה היה המשך לסדרת צילומים שצולמו שלוש שנים קודם לכן במחנות הריכוז לשעבר אושוויץ וזקסנהאוזן, תחת הכותרת “יוסי למל ואביו 1945-2005”. בתמונות הוא שיחק בתפקיד אביו ברנרד (בריש) דב למל.

בשנת 2019, במסגרת פסטיבל התרבות היהודית ה-16 “ורשה של זינגר” בגלריה לאמנות של אוניברסיטת ורשה לאמנות, הוא הציג את הרכבי צילומים שלו “החסיד האחרון מראדומסק”, בהם הוא גם הופיע באופן אישי בכל התמונות. בתערוכה הוצג מסע בעקבות סבו, רב בחצר החסידי האבוד של ראדומסק.

בנובמבר 2020 הציגו הגלריות העירוניות של פוזנן באוניברסיטה אמנותית (UAP) את  התערוכה הוירטואלית של סדרת הכרזות שלו בשם “תיק קורונה: מסע לפנדמיה”  (“CORONA CASE: A Journey to Pandemia”) . כאן הראה יוסי למל מספר רב של תמונות מקוריות ויצירתיות ביותר של הנגיף, אשר עוצבו במהלך המגיפה וההסגר העולמי.